אי ספיקה ורידית, שלא כפי נהוג לחשוב, הינה בעיה רפואית אשר מפריעה למעגל התקין של מחזור הדם. השסתומים החד כיוונים הנמצאים בוורידי הרגליים לא מתפקדים, עקב מספר גורמים, ולכן מצטבר דם בגפיים התחתונות, אשר עלול לגרום לכאבים, נפיחות, בצקות ומניעת ריפוי פצעים.
אי ספיקת ורידים גורמת לדליות המופיעות בעיקר באזורי הרגליים. במקרים חמורים וקיצוניים עלולים להופיע כיבים ורידיים ופגיעה בעור. לצד בעיות אלה, ישנה גם בעיה אסתטית של חשיפת הרגליים.
דליות, פעמים רבות, מהוות את התסמין הראשוני לחומרת הבעיה הקיימת בוורידים. הגורמים העיקרים למצב זה הם בעיקרם תורשתיים, גנטיים. נמצא סיפור משפחתי אשר חוזר על עצמו בכל אחד מסיפורי המקרה.
עם זאת, שכיחות הבעיות הולכת ועולה עם ההזדקנות והעלייה בגיל. קרוב למחצית מהאנשים יסבלו מדרגה זו או אחרת של אי ספיקה ורידית, לאחר שנות ה-50 שלהם. בעיה זו כה שכיחה, עד כי ניכרת ירידה משמעותית באיכות חייהם של המטופלים.
תסמיני אי ספיקה ורידית
התסמינים מהם המטופל עלול לסבול הם: בצקות, כאבים וחולשת רגליים הן בהליכה מאומצת והן בעמידה. פעמים רבות, המצב מחריף במצבים של טיסות ארוכות, אשר הרגליים אינן זזות. כמו כן, עלול המטופל לסבול מתחושות של גירודים וצריבות, שינויי צבע בעור ובמרקם לו היה רגיל. כאשר מופיעים תסמינים אלה, יבצע הרופא בדיקה פיזיקלית. תסמינים אלה יחייבו את המשך בירור חומרת המחלה באמצעות אולטרה סאונד דופלר, אשר מדגים את תהליך זרימת הדם לאזורים אלה.
כאשר הבצקות מופיעות גם בברכיים ובקרסוליים, זהו סימן לדרגת חומרה קשה יותר של אי ספיקה ורידית. לרוב, מצב זה יעיד כי עודף הנוזלים אשר הצטברו עברו למרווח הבין תאי והלימפטי. במקרה ותופעה זו אינה מטופלת, וממשיכה להחמיר, אפשר יהיה לראות כיבים על פני העור. אולם לרוב, כאשר התופעה מסתמנת כחמורה או כפוגעת באיכות חייו של המטופל, יתחיל טיפול באופן מיידי אשר יכול להקל במהירות על המצב.
הטיפול באי ספיקה ורידית
ישנן שיטות שנות לטיפול, אשר חייבות להתאים באופן ספציפי למטופל על פי מצב בריאותו, ההיסטוריה הרפואית שלו, מחלות נלוות אשר הם הוא סובל ותרופות כרוניות אשר הוא חייב לקחת. בדרך כלל, את הבחירה בטיפול המתאים ביותר יעשה כירורג כלי דם, אשר מאבחן ומטפל בתופעה זו. ההמלצה היא להתחיל עם סדרת הטיפולים, מוקדם ככל האפשר, על מנת להשיג את התוצאות הטובות ביותר. עם התקדמות המחלה והתפתחותה, סיכויי הטיפול יורדים והם נהיים פחות יעילים. אופציות הטיפול הקיימות הינם טיפול בלייזר, הזרקות קצף, סקלרוטרפיה וניתוחים.
הטיפול הראשוני באי ספיקת ורידים יהיה בתחילה שמרני ויכלול גריבת גרבייים אלסטיות, אשר יכולים להקל על הלחץ הקיים. מהלך המחלה הינו כרוני, כך שלאחר פרק זמן מסוים, עלול האדם לפנות למטרת טיפול פולשני יותר. בדרך כלל מטרת הטיפולים הנוספים יהיה לעודד את זרימת הדם לכיוון הלב או כמו למשל במקרה של הזרקה, לסגור את כלי הדם הנפוחים ולגרום לספיגתם החוזרת. גם טיפול בלייזר יהיה פחות פולשני, וינסה להעלים את הנימים והורידים הבולטים. יתרונם הגדול של פעולות אלה הוא בעצם מהירותם ונגישותם. הטיפול נעשה במרפאות, ללא צורך בהרדמה מקומית. החזרה לעילות יומיומית יכולה להיעשות באופן כמעט מידי עם הגבלות מסוימות.
פרוצדורות פולשניות כמו ניתוח, הנקרא ניתוח סטריפינג, ובו נשלפים הורידים השטחיים אשר גורמים לבעיות, נעשה רק במצבים קיצוניים, אשר נכשלו במספר טיפולים קודמים. ניתוח זה אינו מומלץ עקב הצלקות הארוכות אשר נשארות לאחריו.
ראו גם: