אי ספיקה ורידית הינו מצב שבו החזר הדם ושארית הנוזלים ברליים אינו מתרחש בצורה תקינה. באופן רגיל, על הדם לשוב במסלול חד כיווני לכיוון הלב.
תנועה זו מתבצעת בסיוע של שרירי הרגליים ובתמיכת המסתמים הקיימים בוורידים (המגבילים חזרה של הדם לאחור).
אי ספיקה ורידית מתבטאת בעיקר בהתרחבות של ורידי הרגליים בעקבות עצירת הדם. כאשר כמות מוגברת של דם מצטברת בורידי הרגליים, נוזלים מתחילים לזלוג מחוץ לכלי הדם הללו. הנוזלים נותרים ברגליים, וזהו למעשה תהליך היווצרות הבצקת. בסך הכל מדובר בתהליך די נפוץ – כרבע מכלל הנשים וכעשירית מאוכלוסיית הגברים יפתחו בצקת ברגליים שלהם בשלב כלשהו של חייהם.
סיבות וגורמים
לחולים המתלוננים על בצקות ברגליים יש לערוך ראשית בירור ראשוני למציאת הסיבה. יתכנו סיבות רבות אשר עשויות להוביל לתהליך.
נהוג לקטלג את הסיבות להתפתחות בצקות לשתי קבוצות עיקריות – גורמים מערכתיים (המשפיעים על כל הגוף) וגורמים מקומיים, אולם לא תמיד ניתן לבצע הפרדה ברורה בין שתי הקבוצות ואף מדובר במספר סיבות התורמות להופעת הבצקת.
דוגמאות לתהליכים שיכולים להוות גורם להופעת הבצקות הם – אי ספיקת לב, יתר לחץ דם, הפרעות בתפקודי הכליות ושימוש בתרופות מסוימות.
מצב נוסף וידוע הגורם להופעת בצקות ברגליים הוא הריון. נשים רבות מדווחות על הצטברות נוזלים ברגליהן במהלך תקופת ההיריון. הגורם העיקרי לכך הוא שינויים הורמונאליים הכוללים רמות פרוגסטרון גבוהות כחלק ממהלך ההיריון.
טיפול בבצקות ברגליים
לאחר בירור הסיבה הרפואית להופעת הבצקת, יש להתייחס לגורם הבעיה ולטפל בו בהתאם. כאמור לעיתים מדובר במחלות סיסטמיות לא פשוטות הדורשות התערבות משמעותית.
כשלב ראשוני, כמעט תמיד יש להגביל את צריכת המלח בדיאטה היומיומית, כיוון שלמלח (ולנתרן בעיקר) יש תפקיד מרכזי באגירת נוזלים.
המלצה גורפת היא לבצע פעילות גופנית כמידת האפשר. פעילות פיזית, ובייחוד כזו שכוללת הנעה של הגפיים התחתונות, תורמת להנעת הנוזלים הלאה מן הרגליים בחזרה אל הלב ובכך מצמצמת את נפח הבצקת. בחולים קשים, לא אחת מדובר במשימה לא פשוטה ליישום ועל כן יש לעודד אותם לנוע ולהפעיל את עצמם ככל הניתן.
הרמה של הרגליים בעיתות מנוחה, מספר פעמים ביום – גם היא מסייעת להחזר הנוזלים בחזרה אל מרכז הגוף. ההמלצה היא לבצע את הפעולה למשך של לפחות 20 – 30 דקות, כשלוש עד ארבע פעמים ביום.
שימוש בגרביים ותחבושות אלסטיות המונחות מסביב לרגליים, מגבירות את מפל הלחצים באופן חיובי ולכן יביאו לצמצום הבצקת. הלחץ הנוצר מגביל את כמות הנוזלים באזורים הבעייתיים.
במקרים שבהם האמצעים הללו אינם מספיקים, ניתן להסתייע בטיפול תרופתי. תרופות, בעיקר ממשפחת התרופות המשתנות, יעילות במקרים רבים. אלו מתערבות בכמות הנתרן המופרש מהכליות, ובעקבותיו נוזלים – כך שפחות נוזלים נמצאים בזמן נתון בגוף.
תהליך חשוב בטיפול בבצקת. במקרים קשים במיוחד יתכן ויומלץ על צמצום כמות הנוזלים הנצרכת, אך זהו נושא שנוי במחלוקת ושמרו לחולים מסוימים בלבד.
כאשר מדובר באי ספיקה ורידית כמקור לבעיה, יתכן ויהיה צורך בהתערבות כירורגית. הרעיון בטיפולים התערבותיים מעין אלו הוא להסיר את הוריד או הורידים הנמצאים באי ספיקה, ולצמצם את דלף הנוזלים מהם.
את הפרוצדורה ניתן לבצע במספר טכניקות. חלקן אף לא דורש הרדמה. התוצאות הן טובות למדי, עם התאוששות מהירה ושיפור משמעותי בתלונות החולה.
התייעצות עם הרופא המטפל היא משמעותית לבחירת דרך הטיפול המתאימה לחולה, ועל כן חשוב לפנות לגורם רפואי במטרה לפתור את הבעיה על הצד הטוב ביותר.
ראו גם:
