העור שעוטף את גופנו אינו משמש רק שכבת מגן כנגד כניסת אורגניזמים ומחוללי מחלות, אלא גם מהווה איבר חישה בעל רגישות גבוה, אשר עשוי להיות מעורב בהעברת תחושות רבות – שלא אחת הן גם לא נעימות.
גרד הוא אחת התחושות הפחות נעימות שחווה האדם, משנית אולי רק לכאב. תחושת הגירוד היא בעלת מאפיינים משתנים המתבטאים הן בעוצמה והן במשך, מגירוד קל הנמשך דקות מספר ועד גרד עז העלול להתארך מספר שבועות.
למה בכלל הרגליים מגרדות?
גרד של הרגליים הוא תלונה נפוצה למדי, העשויה לנבוע גם ללא כל סיבה הנראית לעין דוגמת תהליך מחלה מוגדר או פריחה על פני העור.
אף על פי כן, תחושת הגירוד עלולה להוביל לאי נוחות ניכרת ואף להשפיע על פעילויות יומיומיות של האדם כולל הפרעות שינה.
בתהליך הבירור חשוב להגדיר היטב תלונת החולה, ולוודא כי אכן מדובר בתחושת גרד ולא בפרשנות לתחושות אחרות כמו כאב רגליים או דגדוג מציק של הרגליים.
כאב עשוי להיות כתוצאה מפציעה טראומטית של העור והשכבות שמתחתיו, בעוד שתחושת דגדוג עלולה להיות ביטוי של מצבים נוירולוגים שונים.
הרצפטורים לגירוד הם למעשה חיישנים שמתריעים בפני האדם כאשר יש מגע עם חומרים הגורמים לגירוי של העור.
בדרך כלל הרצפטורים הללו, לכשיופעלו, יפיקו בנוסף לתחושת הגירוד גם את פעולת השפשוף והגירוד של העור.
לתהליך הזה יש חשיבות כפולה בהקלת תחושת הגירוד ובהסרה של החומר המגרה מעל לפני שטח העור. עם זאת כאמור, גרד עשוי להתרחש גם ללא נוכחות של חומר מגרה שמפעיל את הרצפטורים הללו שפזורים בעור.
סיבות לגירוד
מחלות וגורמים רבים יכולים להיות הבסיס להופעת הגרד ברגליים. סיבות מוכרות הכוללות מחלות כלי דם, סוכרת ותגובות אלרגיות שונות יכולות להתבטא בין היתר בגרד באזורים שונים של הגוף, ובכלל זה הרגליים. במרבית המקרים הברור בתחילתו יהיה אחר תחלואי עור כגורם לבעיה, באם לא ידוע על בעיה או מחלה כלכ מערכתית אחרת.
מרבית האנשים הסובלים מורידים בולטים ברגליים (=דליות), לא יפתחו סימפטומים ספציפיים הנלווים למחלה.
עם זאת, מלבד הפגיעה האסטטית עשויות להתלוות לבעיה גם תלונות סובייקטיביות אחרות הכוללות כאב, תחושת כבדות וגרד ניכר.
אצל הסובלים והסובלות מהבעיה, קיימת הצטברות של דם בורידי הרגליים בשל פגיעה ביכולת ההחזר הורידי.
התוצאה היא הצטברות של דם בורידי הרגליים, ויציאת נוזלים מכלי הדם הללו. הרגליים במצבים אלו עשויות להיות בעלי גוון אדמדם יותר, נפוחות ובליווי תחושות של גרד וכאב.
במקרים חמורים יותר עלולה להיות פגיעה עורית של ממש עם יצירת סדקים בעור וקבלת מראה קשקשי על פני האזור הפגוע.
עיקר הטיפול הוא בהסרת הורידים הפגועים וצמצום סימני הדלקת. משחות המכילות סטרואידים למריחה יכולות להקל באופן מסוים על תלונות החולה, אך כאשר התלונות הן משמעותיות יותר סביר להניח שיהיה צורך בהתערבות כירורגית.
כיום פחות מקובל להוציא את הוריד באופן פיסי. קיימות טכניקות פחות חודרניות ויעילות לא פחות הכוללות הזרקת חומרים המזכירים קצף שגורמים לתמת של הוריד ולספיגתו בחזרה לגוף. היתרון הברור הוא שיבה מהירה יותר לתפקוד היומיומי, ויותר מזה – ביטול הצורך בהרדמה כללית.
חשוב ביותר לנקוט בפעולות מניעתיות כבר בשלבים הראשונים של הופעת הורידים, ובכך למנוע את הסיבוכים האפשריים.
פעולות אלו כוללות הרמה של הרגליים מספר פעמים ביום לפרקי זמן המגיעים למספר דקות, הימנעות מעמידה ממושכת באופן סטטי, שמירה על היגיינת רגליים נאותה ושמירה על אורח חיים בריא הכולל שמירה על משקל הגוף ועיסוק בפעילות גופנית.
