פקקת ורידים הוא מצב בו קריש דם נוצר באחד מהורידים העמוקים של הרגליים. פקקת ורידים עשויה לגרום לכאב, אך ברוב המקרים אינה סימפטומטית ולא ניתן לדעת על המצב.
הפקקת נוצרת ברוב המקרים לאחר ישיבה ממושכת (כמו בנסיעות ברכב או במטוס), ובמקרים בהם קיימים גורמי סיכון לקרישי דם. אחת הבעיות הרציניות של פקקת ורידים היא תסחיף ריאתי – השתחררות קריש הדם והגעתו דרך זרם הדם לריאות. מדובר במצב חירום רפואי הדורש טיפול מיידי, ולכן חשוב לאתר את פקקת הורידים בשלב מוקדם ולהימנע ממנה ככל שניתן.
הגורמים לפקקת ורידים
פקקת ורידים נגרמת לאחר יצירת קריש דם בורידי הרגליים העמוקים. קרישי דם נוצרים בכל מצב בו זרימת הדם אינה מבוצעת באופן תקין, ומושפעים מגורמים שונים.
המצב הנפוץ ביותר בו נוצרים קרישי דם המובילים לפקקת ורידים היא ישיבה לאורך פרק זמן ארוך (כמו בנסיעה). כאשר הרגליים נשארות ללא תזוזה לאורך זמן רב, שרירי השוקיים לא עוזרים לדם לזרום חזרה ועלול להיווצר קריש דם.
מלבד זאת, בעיות משפחתיות של קרישיות יתר עלולות להוביל לפקקת ורידים, ואנשים בעלי היסטוריה משפחתית כזו חייבים להכיר את מצבם ולהיזהר.
אפשרות נוספת להיווצרות הקריש היא במהלך ניתוחים, כאשר חומרי ההרדמה מעלים את הסיכון להתפתחות קרישי הדם.
במהלך הריון, הלחץ על ורידי הרגליים עולה, ונשים בעלות היסטוריה של קרישיות יתר נמצאות בסיכון מוגבר לפתח את הבעיה. הסיכון לפקקת ורידים נשאר עד 6 שבועות לאחר הלידה. גורמי סיכון נוספים להתפתחות פקקת הורידים הם מחלות לב, גיל מבוגר, עישון וגורמים נוספים.
סימנים של פקקת ורידים
בכמחצית מהמקרים של פקקת ורידים כלל לא מופיעים סימפטומים, והקריש מתמוסס בעצמו מבלי להשפיע על הגוף.
במקרים האחרים, עלולה להופיע התנפחות של הרגל המלווה בכאב, תחושת חום באזור הפגוע ושינויים בצבע העור (עלול להשתנות האדום או כחול).
חשוב לזכור שפקקת ורידים עלולה להסתבך ולגרום לתסחיף ריאתי, ולכן עם הופעת הסימנים המדוברים יש לגשת במהירות לרופא להשלמת הבירור וקבלת טיפול מקיף.
הסיבוך העיקרי – תסחיף ריאתי
הסיבוך העיקרי של פקקת ורידים הינו תסחיף ריאתי – מצב בו קריש הדם מגיע מאזור הרגליים, דרך המערכת הורידית אל הריאות, ושם גורם לבעיות נשימה קשות שעלולות להסתיים במוות.
התסחיף גורם לחסימת כלי דם ריאתי ולבעיה נשימתית קשה, ולכן עלול לסכן מאוד.
הסימנים של תסחיף ריאתי כוללים קוצר נשימה, כאבים בחזה, קצב לב מוגבר, הזעה והרגשה כללית רעה.
אבחנה של פקקת ורידים
אבחנה זו עשויה להיות קשה, מפני שלא תמיד מדובר במצב רפואי הכולל סימפטומים מוגדרים. במהלך הבדיקה הפיזיקלית ניתן לראות אזורים של רגישות, התנפחות ושינוי צבע בעור המחשידים בפקקת ורידים.
לאחר מכן, ניתן לבצע בדיקת אולטרסאונד-דופלר, שמראה את זרימת הדם ברגליים ויכולה לאתר את הקריש המדובר.
מלבד זאת, בעזרת בדיקת דם ניתן לראות שינויים בספירת הדם ועלייה ברמת D dimmer. במידה והאבחנה אינה חד משמעית ניתן לעבור לבדיקות הדמיה מתקדמות יותר, כמו צילום עם חומר ניגוד, בדיקת CT או MRI שאינן בדיקות שגרתיות ומבוצעות במקרה הצורך בלבד.
הטיפול בפקקת ורידים
מטרת הטיפול בפקקת ורידים היא להפסיק את גדילת הקריש, למנוע ממנו להשתחרר ולהגיע לריאות ולהקטין את הסיכון להופעת פקקת ורידים בעתיד.
הטיפול מתבצע על ידי תרופות נוגדות קרישה כמו קומדין – תרופה שמפחיתה את יכולת הגוף לקרוש דם ובכך מונעת התפתחות פקקת ורידים נוספת.
במקרים קיצוניים, ניתן להשתמש בתרופות ממיסות קרישים, אך שיטה זו מקובלת רק במצבים מסכני חיים.
במקרים אחרים, ניתן להשתמש בפילטרים המושתלים בוריד הנבוב התחתון ומונעים את הגעת הקריש אל הריאות. בדרך זו ניתן למנוע את התסחיף הריאתי ובכך לגרום להצלת חיים.
ראו גם:
