ורידים בולטים ברגליים עלולים להיגרם לאחר שהמסתמים בורידי הרגליים מפסיקים לתפקד, ונוצר גודש בורידים שגורם להם לבלוט החוצה בצורה לא אסתטית. אחת השיטות לטפל בבעיה היא ניתוח, בעזרתו מוציאים החוצה את הורידים הבעייתיים ובכך מאפשרים לדם לזרום דרך ורידים אחרים. הניתוח להסרת הורידים הוא ניתוח בהרדמה הנמשך כשעתיים, ובדומה לכל ניתוח דורש התאוששות ארוכה ומלווה בכאבים רבים.
ניתוח להסרת ורידים
הניתוח להסרת הורידים ברגליים מתאים למטופלים הסובלים מבעיה בורידים השטחיים הגדולים. לעומת שיטות פולשניות אחרות, הניתוח להסרת הורידים ברגלים יעיל במידה טובה כנגד הורידים הגדולים בהם לא ניתן לטפל בטכניקות שאינן כירורגיות. מצד שני, אין צורך לנתח כאשר מדובר בורידים קטנים בהם ניתן לטפל בשיטות אחרות. הטיפול הניתוחי הוא כמובן השלב האחרון של הטיפול בורידים, לאחר ניסיונות של טיפול שמרני ושל טכניקות אחרות. טרם הניתוח יש לבצע בדיקת דופלקס, בה תיבדק זרימת הדם הורידי במטרה לוודא שאין חשש מבעיה בניקוז הדם לאחר הסרת הוריד.
על הטיפול עצמו
הניתוח מבוצע בדרך כלל תחת הרדמה אפידורלית, שגורמת לשיתוק פלג הגוף התחתון. במהלך הניתוח, מבצעים חתכי אורך קטנים אשר דרכם מוציאים החוצה את הורידים המדוברים. לעתים, כאשר מדובר במערכת ורידים מסועפת שנפגמה, יש צורך לבצע גם חתך במפשעה, על מנת לטפל בוריד הראשי ולקשור אותו. לאחר הניתוח, הורידים הפתולוגיים מוסרים וזרימת הדם מתבצעת כהלכה, ללא כל בעיה נוספת וללא ורידים בולטים.
סיכויי הצלחה
הניתוח גורם להסרת הורידים הפגומים ולשיפור המראה האסתטי של הרגל, אך לא מונע את חזרת הורידים, המופיעה ביותר ממחצית מהחולים. חשוב לזכור שמדובר בפרוצדורה פולשנית, ולכן יש לבצע את שיקולי העלות מול התועלת גם בנוגע לטווח הארוך.
סיכונים
כמו בכל ניתוח, גם בניתוח להסרת הורידים ברגליים קיימים סיכונים וסיבוכים שונים. אחד הסיבוכים האופייניים לניתוח המופיע בשליש מהמנותחים הוא נזק לעצבים הקרובים לוריד המוסר, שעלול לגרום לבעיות תחושתיות שונות. כמו כן, עלולים להיגרם זיהומים, צלקות לא יפות, פקקת ורידים ושטפי דם. עם זאת, באופן כללי הניתוח להסרת ורידים ברגליים הוא ניתוח קל ופשוט, וללא סיבוכים וסיכונים משמעותיים.
קראו עוד: ורידים בולטים ברגליים לאחר לידה
ורידים בולטים ברגליים, או דליות, הינה תופעה שגוררת לאחריה בעיות אסתטיות ורפואיות רבות. מבחינה אסתטית, נשים בעיקר מתלוננות על מראה רגליהן לאור הכתמים הכחולים. מעבר לכך, דליות עלולות להעיד על אי ספיקה ורידית, אשר פוגעת בשסתומים החד כיוונים המיועדים להחזרת הדם אל הלב. פעמים רבות, מצב זה מתלווה לכאבים, חוסר נוחות ברגליים, בצקות, הרגשת נמלול או גירוד. הפתרון היעיל ביותר להעלמת הורידים הינו פתרון כירורגי, אשר נעשה בלייזר או בגישה הקונבנציונלית.
מטרת הניתוח הנקרא סטריפינג, הינו להסיר את אותם ורידים פגועים. הניתוח הינו פולשני ומשאיר צלקות רבות לכל אורך הרגל. במהלך הניתוח, מנסה הכירורג להסתיר צלקות אלה בקפלי שומן או להסוות את אורכן באמצעים שונים. ניתוחי לייזר או ניתוחים המבוססים על גלי רדיו המסוגלים להעלים את הוורידים הבולטים מהווים, פעמים רבות, חלופה ראויה לניתוח האמור המסייעים בהעלמת הצלקות או בהפחתת דרגת חומרתן. הצלקות הנגרמות בגינן קלות יותר לטיפול, ואף עוברות מעצמן לאחר פרק זמן קצר יחסית.
הישארות צלקות לאחר ניתוח העלמת ורידים
כיום, עם התפתחות הטכנולוגיה והפתרונות הכירורגיים, הצלקות הנותרות מניתוחי העלמת ורידים הינן מינימליות, ואינן מורגשות פעמים רבות.
עם זאת, מכיוון שסוגי הטיפולים השונים חייבים להתאים למטופל הספציפי ולחומרת הבעיה ממנה הוא סובל, יזדקקו חלק מהחולים לעבור ניתוח להעלמת ורידים, כפי שהוא נעשה בצורה המסורתית. הרופא המטפל, בדרך כלל, יצטרך לבצע אבחנה מעמיקה של הבעיה וגורמיה, בכדי להחליט על צורת הטיפול המועדפת.
ביצוע חתכים רבים בניתוח הסטריפינג הינו הכרחי, בכדי להגיע לתוצאה המרבית והטובה ביותר המתאפשרת. בניתוח, מנסה הכירורג להגיע לשורש הבעיה ולוורידים המקשרים והפגועים. במידה ולא נמצאו כל הורידים הפגועים יעלה הסיכון לחזרת התופעה ולפעמים אף להחמרתה תוך פרק זמן קצר. לכן, בניתוחים מסוג זה, לא חוסכים הרופאים המטפלים בעשיית חתכים, ולו רק בכדי להקפיד על כל שלבי הניתוח ולהגיע לתוצאה המקווה.
שיטות לעידון הצלקות לאחר הניתוח
בעקבות החתכים אשר נעשים במהלך הניתוח, העור מפצה עצמו ומנסה למלא את החלל הנוצר באמצעות רקמת צלקת. הצלקת הינה תגובה טבעית של הגוף לחסר או לפגיעה בשלמות הרקמה. לא נמצאו עד היום טכניקות יעילות אשר יכולות להעיד על עצמן כי הינן מעלימות צלקות. אולם ישנן שיטות שונות המסוגלות לעדן את מראה הצלקת ולשפר את המראה האסתטי. שיטות אלה כוללות טיפולים כירורגיים, שיוף, לייזר או קעקועים בצבע הגוף. הטיפול והשיטה ייבחרו על פי גודל הצלקת, וזמן התהוותה.
החדרת ג'ל אלוורה או משחה כדוגמת קלו קוט, הינן שיטות אשר יכולות לנסות לעדן את הצלקת, קרוב ככל האפשר למועד הניתוח. כמו כן, טיפולים אלה יינתנו רק במצבים של צלקת ממוקדת וקצרה יחסית. על פי רוב, מיד לאחר הניתוח יומלץ למטופל למרוח את המשחה על האזור, בכדי להימנע מתגובה קיצונית וחריפה במיוחד. שיטות נוספות לעידון הצלקות אפשר להשיג באמצעות חבישות סיליקון לפרק זמן ארוך של מספר חודשים.
תפקיד הסיליקון הינו לדכא את ייצור הקולגן בצלקת ואף לפרקו. במידה וטיפול זה לא עוזר, יומלץ על המשך טיפול בחבישת לחץ אשר מטרתה דומה לזו של יריעת הסיליקון. במקרים קיצוניים של צלקות עקשניות במיוחד, ייעשה ניסיון כירורגי להסיר את רקמת הצלקת כולה. פתרון זה הוא הפחות מועדף מכולם, למרות היותו יעיל מאד בצלקות היפרטרופיות או קלואידיות. צלקות אלו, אשר נחשבות לקשות ביותר, מורמות מעל העור ולפעמים אף חורגות מאזור הצלקת המקורית.
